אורי נולד ב 29.9.1980 סמוך מאוד לשמחת תורה, ומשהו מהשמח הזה נכרך גם בו.

הוא מתחיל לדבר בגיל צעיר מאוד, וכבר בגיל שלוש יודע לספר כמעט את כל ספרי הילדים שבחדרו, כאילו שהוא קורא בהם, ומדבר בעברית עשירה אשר מדהימה את סביבת המבוגרים.

על הילדים זה עובד פחות, ולימים הוא לומד לכוון עצמו בהתאם לעומד מולו, תכונה שתשמש אותו מאוד לאורך כל חייו.

גם כאשר הוא מאובחן כמחונן, אורי מסרב ללכת לכיתה של “חנונים”, ובוחר להיות אחד מהחבר’ה, קונדסון, שטותניק הנהנה משלל שטויות: נפצים, קוסמות ו”שאר ירקות”. אלה הופכים למרכז העניינים, ומעל הכול- תגובות האנשים לקטעים
ולשיגועים מרתקות אותו עד מאוד.

בגיל צעיר מאוד אורי מגלה את “המין היפה”, וכבר לחברה הראשונה שלו, שירי, הוא כותב מכתב אהבה אותו אנו מוצאים בין כתביו, ונשימתנו נעתקת נוכח התובנות והעומק הרגשי שאינן תואמות ילד בן אחת עשרה.
תכונת אישיות נוספת המאפיינת את מהלך חייו מתחילה להסתמן – הזוגיות:
אורי הוא אדם זוגי. הוא מדבר על כך, על הצורך בכך, וחושף את תחושותיו בנושא. בראיון (אודיו) אותו הוא מקיים עם עדי.

בתיכון הוא פוגש את טל קולר והם הופכים להיות זוג צמוד צמוד במשך כשלוש שנים, כשאהבת הנעורים דועכת, אורי פוגש את חן היפה. הוא נשבה בקסמה לזמן מה, ולמרות פרק הזמן הקצר, הקשר ביניהם ממשיך להתקיים ברובד אחר, וכמו עם כל הנשים לאורך חייו , הוא שומר על קשרי חברות גם עם כל האקסיות למגינת ליבן של הנוכחיות…

בד בבד עם הלימודים בתיכון, הוא מתחבר לגיטרה ומלמד עצמו לנגן עליה כמו גם על כלי נגינה נוספים. אנחנו שומעים בבית לד זפלין בסולו גיטרה בלופ אינסופי, ערוץ ביטוי נוסף נפתח אצלו, והחיבור בין טקסטים שנונים ולחן מקורי מייצר חגיגה בלעדית נוסח אורי.

וכך, התחנה הטבעית הבאה הופכת להיות בית ספר רימון, אורי מתקבל לבית הספר למרות ואף על חוסר ההשכלה המוזיקלית שלו, אבל עם שמיעה מוזיקלית אבסולוטית.
אחרי שנה הוא פורש מרימון כשהוא לא בטוח האם קריירה מוזיקלית היא בחירתו.

עובדת היותו ברוך כישרונות בתחומים רבים, מציבה בפניו דילמה ומצליחה לבלבל אותו, והוא מתקשה להתמקד בכיוון אחד. לבסוף נופל הפור על מגמת קולנוע ותקשורת באוניברסיטת תל אביב, שם אורי פוגש את עדי דקל. החברות הופכת לאהבה ולזוגיות מלבלבת של כשלוש שנים צמודות מאוד. לראשונה בחייו הוא עובר לגור עם עדי מחוץ לבית.

אורי מוצא עצמו עובד במרץ בעסק המשפחתי דאז, מועדון “לילה”, לימים הוא פוגש שם את זוגתו לשנים הבאות נטלי. הם עוברים לגור יחד.

הוא הופך לאושיית לילה וממגנט אנשים סביבו בליין מסיבות מוזיקה “שחורה” אותו הוא מייסד, ומה שהחל כניסוי קטן הופך להיות הצלחה מהדהדת; ידוענים ודי ג’יי מפורסמים הופכים להיות אורחי קבע בערבים שלו. לצד כל זה ברור לו שמדובר בעיסוק זמני, והוא כבר בשל לצעד הבא- לימודי קופירייטינג ב”בצפר”. שם הוא מרגיש כי מצא את התחום המביא לידי ביטוי את יכולותיו הרבות. הוא מתחיל לעבוד ב”קשר בראל”, ומשם עובר ל”באומן בר”, טוחן המון שעות, ועושה כמה קמפיינים מוצלחים.
במקביל מתפתחת מערכת יחסים עם לילך שלום, ההיכרות רבת השנים משנה פניה: מחברי ילדות בבית הספר היסודי לזוגיות משותפת; הם עוברים לגור יחדיו ומתכננים עתיד משותף.

אוגוסט 2009 – השמיים נופלים!
אורי מרגיש לא טוב ומתחיל לעבור סדרת בדיקות מקיפות, במהלכן מתגלה הסרטן הארור.
הגידול ממוקם בדרכי המרה התוך כבדיות, סרטן נדיר, ובמיוחד אצל אנשים צעירים. זו “מחלה יתומה” כפי שהיא מכונה בשפה הרפואית, כלומר אין יותר מדי מחקרים ודרכי טיפול ספציפיים בסרטן המנוול הזה.

– לילך נוטשת
המשפחה והחברים מתגייסים כולם לתמוך ולעזור ככל האפשר.

החברים הקרובים: ברק, ארז וצביקה מתייצבים מיד בקו ההגנה הראשון.

ברק, חבר הנפש ואיש סודו חולק עמו שעות רבות של קרבה.

אורי עובר ניתוח קשה במיוחד: מסירים חלק גדול מהכבד, ומוציאים אברים פנימיים רבים.
מסדרים לו דרכי מרה “”חדשות”. ההחלמה קשה, המאבק מטורף, והוא מצליח

להתגבר.

אורי גיבור- על, פייטר אמתי.

אחרי ייסורי ההחלמה מהניתוח הקשה- שלושה חודשים הוא נקי, ואז הסרטן חוזר.
הנפילה היא תלולה.
ארז מתגייס, מארגן טיול חלומי לברצלונה. הם דוגמים את העיר לאורכה ורוחבה, מייצרים זיכרונות ותמונות בלתי נשכחות.
בבית בשאר הזמן החברה מקיימים טורנירים של פיפ”א, וכולם הופכים להיות אלופי הכדורגל. הפלייסטיישן מככב.
גם החברים מ”באומן בר” מתגלים כחבורה מנצחת; הם מייסדים את ‘פרלמנט

יום שישי’. למרות שחלקם בעלי משפחות, וסדר יומם עמוס, הם אינם מוותרים

ומגיעים באדיקות לתמוך.

הקשר עם זיסר וצאלח מתהדק, והם מרימים טיול לסיני יחד עם אורי: המוזיקה,

הצחוקים והנוף פסטורלי של סיני מהווים רקע מושלם לפתיחות ולשיחות נפש

המובילות לחברות עמוקה ומיוחדת.

החברים הקרובים והמשפחה סובבים אותו, והמוזיקה חוזרת להיות מרכיב חשוב בהליך התרפויטי שלו.
מיכל שפירא נכנסת לחייו בסערה.
כך גם תכנית הטלוויזיה “בקרוב אהבה” החושפת את אישיותו הכובשת ואת המאבק שלו במחלה לצד התפתחות הרומן והאהבה הצעירה עם מיכל.

הטיפולים הלא קונבנציונליים, הכימו, הכדורים הביולוגיים, תופעות הלוואי , הפחדים, האומץ – כל אלה הופכים להיות חומרי היצירה שלו, השירים שלו; המוטו – אותנטיות.

במהלך צילומי התוכנית “בקרוב אהבה”, במאית התוכנית, עמליה מרגולין, נכבשת בקסמו ובפתיחותו, אורי מצדו מגלה את המצלמה כעוד “כלי” בדרך אל זיקוק ה”אמת” שכל כך מוערכת בעיניו. עמליה מציעה לו להגשים את חלומו ולצאת במופע בו הוא מציג את כל שיריו, ובמקביל הוא מתעד את חיי היום יום שלו על גווניהם ומורכבויותיהם בהתמודדות האישית בצל המחלה המתקדמת.

חשוף על הבמה עם הטקסטים הלא פשוטים האלה, חמוש בחיוך כובש ובת זוג מאתגרת, אך גם דוחפת ומאפשרת להגשים את החלום ולחיות אותו בכל הכוח.
אלה אכן רגעי אושר ונחת.
למרות הקשיים הפיזיים האובייקטיבים אורי לא עושה הנחות לעצמו ומופיע ממש עד הרגע האחרון.
על הבמה הוא פורח.

כל התהליך המורכב הזה מונצח בסרט “הלוואי שתמותי”.
במילותיו שלו, בכנות האלימה והבלתי מתייפייפת שלו, לוקח את כולנו יד ביד להיות אתו במסע הבלתי אפשרי הזה של איש צעיר המביט אל השמש.
אורי נפטר ב-4 באוקטובר 2011 בביתו מוקף באוהביו.

הוא מצדו היה וממשיך להיות מקור השראה לכולנו.
האהבה הענקית לאורי ממשיכה להניע וליצר אדוות. היא גם הביאה את זיסר ורני, אנשים יקרים, לרתום עצמם בהתנדבות לשעות רבות של חשיבה וייעוץ בעבודה על האתר הזה המגיע להיות כפי שהוא בזכותם ובזכות איש המחשבים המוכשר דניאל המגיע גם הוא בהמלצתם.
לכל אלו ועוד אנו מודים מקרב לב.